רִבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי אִמִּי. בֵּיצָה צְלוּיָה שֶׁלְּכּוּתִּים הֲרֵי זוֹ מוּתֶּרֶת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. תַּבְשִׁילֵי כּוּתִּים הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּתַבְשִׁיל שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לָתֵת לְתוֹכוֹ יַיִן וָחוֹמֶץ. הָא דָּבָר בָּרִיא שֶׁנָּתַן אָסוּר אֲפִילוּ בַהֲנָייָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִין. יֵינָהּ שֶׁל אוגדור לָמָּה הוּא אָסוּר. מִפְּנֵי כְּפַר פַּגֵּשׁ. וְשֶׁלְּבּורְגָתָה מִפְּנֵי בִּירַת סוֹרִיקָה. שֶׁלְּעֵין כּושִּׁית מִפְּנֵי כְּפַר שָׁלֵם. חָֽזְרוּ לוֹמַר. פְּתוּחָה בָּכָל מָקוֹם אֲסוּרָה וּסְתוּמָה מוּתֶּרֶת. נְקוּבָה וּשְׁתוּמָה הֲרֵי הִיא כִסְתוּמָה. רִבִּי יִצְחָק בֶּן חֲקוּלָה אָמַר. הֲרֵי זוֹ כִפְתוּחָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. וַאֲנָא יְכִיל קַייֵם. אִין הֲוָה עִילּוֹיֵהּ יְקִיר לֹא אִיתְפַּתָּחַת. וְאִין לָא אִיתְפַּתָּחַת. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אֲזַל לְהָדָא קִרְייָה דַשַׂמַרְייָן. אֲתַא סַפְרָא לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. אַייְתִי לִי חָדָא קוּלָא שְׂתִימָא. אָמַר לוֹ. הָא מַבּוּעָא קַמָּךְ שְׁתִי. אַטָרַח עֲלוֹי. אֲמַר לֵיהּ. הָא מַבּוּעָא קַמָּךְ שְׁתִי. חֲמִתֵיהּ מַטְרַח עֲלוֹי. אֲמַר לֵיהּ. אִין אַתְּ מָרֵיהּ דְּנַפְשָׁךְ הָא מַבּוּעָא קַמָּךְ שְׁתִי. וְאִין נַפְשָׁךְ מַרְתָּךְ וְשַׂמְתָּ֣ שַׂכִּ֣ין בְּלוֹעֶךָ אִם בַּעַ֭ל נֶ֣פֶשׁ אָֽתָּה׃ כְּבָר נִתְקַלְקְלוּ הַכּוּתִים.
Pnei Moshe (non traduit)
ואין נפשך מרתך. ואם נפשך אדון עליך ואין אתה יכול לשלוט בנפשך להתאפק זכור מה אמר שלמה ושמת וגו' ותתאפק ותמנע עצמך לפי שכבר נתקלקלו הכותים:
אטרח עלוי. הטריח עליו ר' שמעון בן אלעזר להביא לו יין וחזר ואמר לו כן וכשראה זה שחזר ומטריח הוא עליו להביא לו יין א''ל אם בעל נפש אתה כבר אמרתי לך מוטב לך לשתות מים מן המעיין:
א''ל הא מבועא קמך שתי. רמז לו למנוע עצמו מיין שלהם ואמר ליה הרי המעיין לפניך ושתה מימיו ואל תשתה מיינם:
כהדא. דשמעינן מהאי עובדא דלאחר שנתקלקלו הכותים גזרו עליהן והחמירו לעשות אותן כנכרים:
לחדא קרייה דשמריין. לעיר אחת מערי שומרון שהיו כותים שרוין בתוכה ובא הסופר ומלמד תינוקות לפניו וא''ל להביא לו כד יין סתומה משל הכותים:
הדא דאת אמר. דוקא בתבשיל שאין דרכו לתת לתוכו יין וחומץ דבשל נכרים אמרינן לעיל בפ''ב דמותרין בהנאה ואסורין באכילה ושל כותים מותרין אף באכילה קודם שגזרו עליהן הא אם דבר ברי שנתן לתוכו יין וחומץ אף של כותים לעולם אסור אפי' בהנאה כדאמרינן שם בשל נכרים משום דאין נזהרין מסתם יינם של נכרים ונחשדו עליהם כהדא דאמרי' לקמן:
אוגדור. שם מקום של כותים וסמוך הוא לכפר פגש שהיא של נכרים ולא הי' נזהרין זה מזה וכן כולהו דחשיב להו לקמיה:
חזרו לומר פתוחה בכל מקום אסורה. דנחשדו ואינן נזהרין ממגע הנכרי' ביינם:
נקובה ושתומה. בשין השמאלית שמצאן ניכרים שהיו נקובים וחזרו וסתמום פליגי בה דת''ק סבר הרי היא כסתומה מאחר שלא נפתחה כל המגופה ור' יצחק ס''ל דדינה כפתוחה:
ואנא יכיל קיים. אני יכול להקים עליה אם פתחו אותה לגמרי או לא:
אין הוה עילויה יקיר. כמו קירי כלומר שעוה וכל דבר המתמרח ונעשה לסימן ואם ניכר עליהם הסימן לא איתפתחת לגמרי ואם לא מסתמא איתפתחת:
ביצה צלויה של כותים. דבשל נכרים פליגי בה לעיל בפ''ב הלכה ח' אבל בשל כותים דברי הכל מותרת ור' יעקב בר אחא מוסיף דכל תבשילי כותים מותרין וקודם שגזרו עליהן מיירי אבל לאחר שגזרו עליהן הרי הן כנכרים לכל דבריהם כדלקמן:
33b אַתְּ סְבַר דְּהָדָא דְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְקוּלָּא וְלֵית הִיא אֶלָּא לְחוּמְרָא. דְּשִׁיתוֹמְהוֹן דְּרַבָּנִן מְעַט מַגָּף.
Pnei Moshe (non traduit)
את סבור דהדא דרשב''ג לקולא ולית היא אלא חומרא. כלומר אף על גב דודאי דדברי רשב''ג לקולא הן דאינו אוסר אלא א''כ שהה כל כך בכדי שיפתח כל המגופה מכל מקום משכחת לה נמי לחומרא בהא דקאמר ויגוף:
דסיתומהן דרבנן מעט מגף. כלומר שיעור סתימת המגופה אליבא דרשב''ג פחות הוא משיעור שהיית שתימות הנקב אליבא דרבנן דלפעמים כשאינה מתקלקלת המגופה בפתיחת' אז אינו צריך לעשות מגופה אחרת אלא אותה מגופה בעצמה חוזר ומניח עליה וסותמה כבתחילה והיינו מעט מגף שמועט הוא חזרת סתימת המגופה לרשב''ג נגד דסיתומהן דרבנן וזהו דקאמר את סבור דהדא דרשב''ג לקולא וכו' דלאו בכל דבר דברי רשב''ג לקולא אלא דנהי דהא דקאמר כדי שיפתח לקולא הוא מ''מ האי כדי שיגוף אית ביה נמי צד לחומרא לפעמים כדאמרן שאינו שוהה כל כך בחזרת המגופה למקומה כמו שהוא שוהה בסתימת הנקב אליבא דרבנן:
רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי אֲזַל לְהָדָא נֵיַּפּוֹלִיס. אֲתוּן כּוּתַייָא לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לוֹן. אֲנָא מַחְמִי לְכוֹן דְּלֵית אַתּוֹן סָֽגְדִין לַאֲהֵין טוּרָא אֶלָּא לְצַלְמַייָא דִתְחוּתוֹי. דִּכְתִיב וַיִּטְמוֹן אוֹתָם יַֽעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָֽאֵלָה֖ אֲשֶׁ֥ר עִם שְׁכֶֽם׃ שְׁמַע קָלִין אָֽמְרִין. נִקְרוֹץ נִסְדַּר לְאִילֵּין כּוּבַּייָא. וִידַע דְּאִינּוּן בָעוּ מִקְטְלוּנֵיהּ. וּקְרַץ וּנְפַק לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
שמע. ר' ישמעאל קולן שהיו מדברין זה עם זה ואמרו נשכים למחר שצריך שנסדר ולהרים הקוצים מכאן והבין שדעתם להרגו על אשר גילה מסתורין שלהן והשכי' הוא בבקר ויצא והלך משם:
אנא מחמי לכון. מראה אני אתכם שאין אתם משתחוים להר הזה וזהו הר גריזים שהיו הכותים מכבדין אותו והוא גילה הדבר שאין הטעם שלהם אלא על הפסילים והצלמים שטמן שם יעקב כאשר לקח אותם מבני ביתו שהיה אצלם מן השלל שלהן כדכתיב ויטמון אותם וגו':
להדא ניפולים. עיר של כותים:
רִבִּי אָחָא אֲזַל לֶמַּאוּס וַאֲכַל חֲלִיטִן. רִבִּי יִרְמְיָה אֲכַל חַמְצִין. רִבִּי חִזְקִיָּה אֲכַל קַמְצִין. רִבִּי אַבָּהוּ אָסַר יֵינָן מִפִּי רִבִּי חִייָה וְרִבִּי אַסִּי וְרִבִּי אִמִּי שֶׁהָיוּ עוֹלִין בְּהַר הַמֶּלֶךְ וְרָאוּ גּוֹי אֶחָד שֶׁהָיָה חָשׁוּד עַל יֵינָן. אֲתוֹן אָֽמְרוּן לֵיהּ קוֹמוֹי. אֲמַר לוֹן. וְלָא עַל יְדֵי עִילָּא. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. חָדָא עֲרוּבַת שׁוּבָּא לֻא אִישְׁתַּכַּח חַמְרָא בְכָל סַמַרֵטִיקֵי. בְּפוּקֵי שׁוּבָּא אִישְׁתַּכָּחַת מַלְייָא מִן מַה דְאַייתוּן אֲרַמַּייָא וְקַבְּלוּנֵיהּ כּוּתַייָא מִינְּהוֹן. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. כַּד סְלִיק דִּיֹקלֵטִיָּנוּס מַלְכָּא לְהָכָא גְּזַר וַאֲמַר. כָּל אוּמַּייָא יְנַסְּכוּן בַר מִן יוּדָּאֵיי. וְנָֽסְכוּן כּוּתַייָא וְנֶאֱסָר יֵינָן. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. כְּמִין יוֹן אִית לְהוֹן וּמָנַסְּכִין לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
כמין יון. כמין יונה מצאו שיש להם לע''ז ומנסכין יינם לו:
ואית דבעי מימר. על ידי זו המעשה שכשעלה דיקליטיינוס לכאן לא''י גזר שכל האומות ינסכו את יינם לע''ז לבד מן היהודים והכותים נסכו את יינם ומאותה שעה נאסר יינם:
ואית דבעי מימר. על ידי אותה המעשה גזרו עליהן שפעם אחת בערב שבת לא היו להם יין בכל העיר סמרטיקי ובמוצאי שבת מצאו שנתמלא כל העיר ביין שהביאו הנכרים וקבלו הכותים אותו מהם:
אמר לון ולא על ידי עילא. כלומר ואפי' עילא אחת שאנחנו מוצאין הגון הוא לאסור ולגזור על יינן:
ר' אבהו אסר יינן. של כותים מפי וכו' שהיו רואין שם נכרי אחד כלו' כותי א' שהיו חשוד על יינן של נכרי ואמרו זה לפני ר' אבהו:
קמצין. מין חגבים טהורי' משלהן:
חמצין. מין קטנית משלהם. בפ' הבא על יבמתו טלופחי עבדא ליה חימצי:
חליטן. חלוט של כותים:
כּוּתַייָא דְקַיסָרֵי בָעוּ מֵרִבִּי אַבָּהוּ. אֲבוֹתֵיכֶם הָיוּ מִסְתַּפְּקִין בְּשֶׁלָּנוּ. אַתֶּם מִפְּנֵי מַה אֵינְכֶם מִסְתַּפְּקִין מִמֶּנּוּ. אָמַר לָהֶן. אֲבוֹתֵיכֶם לֹא קִלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם. אַתֶּם קִלְקַלְתֶּם מַעֲשֵׂיכֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
אתם קלקלתם מעשיכם. וגזרו עליכם שתהיו כנכרים גמורין:
הלכה: הַמַּנִּיחַ אֶת הַנָּכְרִי בַחֲנוּתוֹ כול'. וּכְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הַבַּיִת טָמֵא. רִבִּי חָמָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. בְּחָצֵר הַחֲלוּקָה בִּמְסִיפָּס בְּטְהֳרוֹת טָמֵא. בְּיֵין נֶסֶךְ טָהוֹר. וְהָא רִבִּי מֵאִיר מַחְמִיר בָּטָהֳרוּת וּמֵיקִל בְּיֵין נֶסֶךְ. אוּף רַבָּנִן מַחְמִירִין בָּטָהֳרוּת וּמֵיקִילִין בְּיֵין נֶסֶךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ואכשרון. ואע''פ שהפליגה כל כך ולא היה עין של ישראל שולטת על הנכרים שהעבירו את הקרון ובתוכה יין:
אמרין. אמרו דמזה הטעם הכשירו לפי שדרך שהולכין לצידן היתה ושכיחי בה ישראל הרבה ומצויין היו שם ומירתת הנכרים מליגע:
א''ר חנינה. בלאו הכי איכא טעמא למיתלי לקולא לפי שלפעמים שהוא רואה הרבה קוצים מאילנות הנקצצים העומדין על הדרך וסבור הנכרי שהן בני אדם ונבעת ומתירא מליגע ביין:
גמ' וכרבי מאיר. כלומר מתני' אפי' כר' מאיר אתיא דשמעינן לר''מ דלענין טהרות מחמיר הוא כדתנן בפ''ז דטהרות גבי המניח עם הארץ בתוך ביתו אם חוששין שמא נגע בטהרות ותנינן שם באשת חבר שהניחה לאשת עם הארץ טוחנת בתוך ביתה פסקה הרחיים הבית טמא שכל זמן שהיא עסוקה במלאכתה אינה הולכת וממשמשת בתוך הבית וכשגמרה מלאכתה חוששין אנו שמא נגעה בטהרות לא פסקה הרחיים הבית טהור היו שתים בין כך ובין כך הבית טמא שאחת טוחנת ואחת ממשמשת דברי ר''מ וחכ''א אין טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידן וליגע והשתא קאמר דאף לר''מ דמחמיר הוא בטהרות מיקל הוא ביין נסך ומודה הוא להא דתנן המניח נכרי בחנותו דביוצא ונכנס מותר דלא סמכה דעתי' דהנכרי ליגע וכדאמר ר' חמא לקמיה:
בחצר החלוקה במסיפס. במחיצה נמוכה וחבר מצד זה ועם הארץ בצד זה:
בטהרות טמא. דחוששין אנו בטהרות שטהר החבר שמא נגע בהן עם הארץ הואיל והמחיצה נמוכה היא:
ביין נסך טהור. אם היה נכרי מצד זה אין חוששין שמא נגע הנכרי ביין דלא סמכה דעתיה לפי שנתפס עליו כגנב:
והא ר''מ מחמיר בטהרות וכו'. כלומר דהש''ס בעי אם הא דר' חמא דוקא כר''מ אתיא ולא כרבנן וקאמר דלא היא אלא דברי הכל היא דאוף רבנן מחמירין הן בטהרות יותר מביין נסך כל חד וחד כדאית ליה ומיהו סבירא להו דלעולם בטהרות מחמרינן ואפי' בדבר שאין חוששין ביין נסך בטהרו' חוששין:
משנה: הַמַּנִּיחַ אֶת הַנָּכְרִי בַחֲנוּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹצֵא וְנִכְנָס מוּתָּר. וְאִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹם וְיִסְתּוֹם וְיִגּוֹב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיִגּוֹף וְתִיגּוֹב׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המניח יינו בקרון או בספינה. עם הנכרי:
לקפנדריא. בדרך קצרה שנכנס בשער זה ויוצא בשער שכנגדו:
ורחץ. במרחץ מותר דכיון דנכרי לא ידע דשהי מירתת ולא נגע:
מתני' המניח את הנכרי בחנותו. אשמועינן מתני' פלוגתייהו בהנך תלתא בבי דאי קתני מעביר כדי יין ה''א התם מירתת הנכרי דסבר השתא חזי לי אבל בספינה וקרון מפליג ליה לספינתיה וקרונו ועביד מאי דבעי ולא מירתת ואי תנא ספינה וקרון ולא תני בחנות ה''א בספינה וקרון מירתת דסבר דילמא בארחא אחרינא אזיל וקאי מן הצד וחזי לי אבל במניח נכרי בחנותו דאיכא למימר אחיד ליה לבבא ועבוד כל מאי דבעי אימא לא צריכא ובכולהו הלכה כרשב''ג:
הלכה: הַמַּנִּיחַ יֵינוֹ בַקַּרוּן כול'. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מַעֲשֶׂה בְקַרוּן אַחַת מִשֶּׁל בֵּית רִבִּי שֶׁהִפְלִיגָה יוֹתֵר מֵאַרְבָּעַת מִיל. אֲתַא עוֹבְדַא קוֹמֵי רַבָּנִן וְאַכְשְׁרוּן. אַֽמְרִין. בְּהָדָא אִסְטְרָטָא דְּצַייָדָן הֲוָת וְכוּלָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל הֲווָת. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. זִמְנִין דּוּ חֲמִי סַייָגִין כּוּבִין וְהוּא סָבוּר דִּינּוּן בְּנֵי נַשׁ וְהוּא מִתְבְּעָת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ואכשרון. ואע''פ שהפליגה כל כך ולא היה עין של ישראל שולטת על הנכרים שהעבירו את הקרון ובתוכה יין:
אמרין. אמרו דמזה הטעם הכשירו לפי שדרך שהולכין לצידן היתה ושכיחי בה ישראל הרבה ומצויין היו שם ומירתת הנכרים מליגע:
א''ר חנינה. בלאו הכי איכא טעמא למיתלי לקולא לפי שלפעמים שהוא רואה הרבה קוצים מאילנות הנקצצים העומדין על הדרך וסבור הנכרי שהן בני אדם ונבעת ומתירא מליגע ביין:
גמ' וכרבי מאיר. כלומר מתני' אפי' כר' מאיר אתיא דשמעינן לר''מ דלענין טהרות מחמיר הוא כדתנן בפ''ז דטהרות גבי המניח עם הארץ בתוך ביתו אם חוששין שמא נגע בטהרות ותנינן שם באשת חבר שהניחה לאשת עם הארץ טוחנת בתוך ביתה פסקה הרחיים הבית טמא שכל זמן שהיא עסוקה במלאכתה אינה הולכת וממשמשת בתוך הבית וכשגמרה מלאכתה חוששין אנו שמא נגעה בטהרות לא פסקה הרחיים הבית טהור היו שתים בין כך ובין כך הבית טמא שאחת טוחנת ואחת ממשמשת דברי ר''מ וחכ''א אין טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידן וליגע והשתא קאמר דאף לר''מ דמחמיר הוא בטהרות מיקל הוא ביין נסך ומודה הוא להא דתנן המניח נכרי בחנותו דביוצא ונכנס מותר דלא סמכה דעתי' דהנכרי ליגע וכדאמר ר' חמא לקמיה:
בחצר החלוקה במסיפס. במחיצה נמוכה וחבר מצד זה ועם הארץ בצד זה:
בטהרות טמא. דחוששין אנו בטהרות שטהר החבר שמא נגע בהן עם הארץ הואיל והמחיצה נמוכה היא:
ביין נסך טהור. אם היה נכרי מצד זה אין חוששין שמא נגע הנכרי ביין דלא סמכה דעתיה לפי שנתפס עליו כגנב:
והא ר''מ מחמיר בטהרות וכו'. כלומר דהש''ס בעי אם הא דר' חמא דוקא כר''מ אתיא ולא כרבנן וקאמר דלא היא אלא דברי הכל היא דאוף רבנן מחמירין הן בטהרות יותר מביין נסך כל חד וחד כדאית ליה ומיהו סבירא להו דלעולם בטהרות מחמרינן ואפי' בדבר שאין חוששין ביין נסך בטהרו' חוששין:
משנה: הַמַּנִּיחַ יֵינוֹ בַקַּרוּן אוֹ בַסְּפִינָה וְהָלַךְ לוֹ בְקָפֶּנְדַּרְיָא נִכְנַס לַמְּדִינָה וְרָחַץ מוּתָּר. אִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹם וְיִסְתּוֹם וְיִגּוֹב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיִגּוֹף וְתִיגּוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המניח יינו בקרון או בספינה. עם הנכרי:
לקפנדריא. בדרך קצרה שנכנס בשער זה ויוצא בשער שכנגדו:
ורחץ. במרחץ מותר דכיון דנכרי לא ידע דשהי מירתת ולא נגע:
מתני' המניח את הנכרי בחנותו. אשמועינן מתני' פלוגתייהו בהנך תלתא בבי דאי קתני מעביר כדי יין ה''א התם מירתת הנכרי דסבר השתא חזי לי אבל בספינה וקרון מפליג ליה לספינתיה וקרונו ועביד מאי דבעי ולא מירתת ואי תנא ספינה וקרון ולא תני בחנות ה''א בספינה וקרון מירתת דסבר דילמא בארחא אחרינא אזיל וקאי מן הצד וחזי לי אבל במניח נכרי בחנותו דאיכא למימר אחיד ליה לבבא ועבוד כל מאי דבעי אימא לא צריכא ובכולהו הלכה כרשב''ג:
בָּעוּן מֵרִבִּי אַבָּהוּ. חָלוּט שֶׁלָּהֶן מָהוּ. אָמַר לוֹן. הַלְוַאי הָיִינוּ יְכוֹלִין לוֹסַר גַּם מֵימֵיהֶן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. כּוּתָאֵי דְקַיְסָרִין מוּתָּר לְהַלְווֹתָן בָּרִיבִּית. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. מֵעַתָּה לֹא נָחוּשּׁ לְחַלּוֹתַן. וָנָן חֲמֵיי רַבָּנִן חֲשָׁשׁוּן.
Pnei Moshe (non traduit)
כותאי דקסרין מותר להלוותם ברבית. לפי שעשאום כנכרים גמורין:
ר' יוסה בעי. על זה א''כ מעתה לא ניחוש לחלתן דחלה של עיסה שלהן נמי כשל נכרים היא דעיסת נכרים פטורה מן החלה ואנן חזינן לרבנן דחששין לחלה שלהם ואינם מקילין בה:
גם מימיהן. לדוגמא בעלמא קאמר ולהפריז על המדה כלומר הלואי היינו פורשין מהן לגמרי לפי שהן כנכרים לכל דבריהן ויש לנו להחמיר בשלהן כמו בשל נכרים:
חלוט שלהן. של כותים מהו:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל טְהוֹרָה וּמִקְווֹתֶיהָ טְהוֹרִין. אֶרֶץ כּוּתִים טְהוֹרָה וּמִקְווֹתֵיהָ 34a וּמָדוֹרוֹתֶיהָ וּשְׁבִילֶיהָ טְהוֹרִין. שְׁבִילֶיהָ טְהוֹרִין. חֲזָקָה שֶׁאֵין בּוֹרְרִין לָהֶן שְׁבִיל אֶלָּא מִטַּהֲרָה. וּמִקְווֹתֶיהָ טְהוֹרִין. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוּסֵי הָדָא דַּתְ אֲמַר. לְהַאֲמִינָן שֶׁאֵינָן שְׁאוּבִין. הָא לְמִידַּת אַרְבָּעִים לֹא. דָּדָֽרְשֵׁי אַ֣ךְ מַעְייָן וּב֛וֹר מִקְוֵה מַיִ֭ם. מַה מַעְייָן מְטָהֵר כָּל שֶׁהוּא אַף מִקְוֵה מְטָהֵר כָּל שֶׁהוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא דאת אמר. דמקוותיה טהורין דוקא לענין להאמין אותם שאינן שאובין אבל לא להאמינם אם אומרין שיש בה שיעור מקוה למדת ארבעים סאה שאינם מודים בזה לפי שאין מאמינים בדרש חכמים והן דורשין דאיתקש מקוה למעיין מה המעיין מטהר בכל שהוא אע''פ שאין בו ארבעים סאה במקום אחד כדתנן בפ''ק דמקואות:
ומדורותיה. מקום דירותיה' והשבילין שמהלכין בתוכן כדמפרש טעמא חזקה שאין בוררין להם שביל אלא אם כן יודעין שהיא מטוהרה ואין לה חשש טומאה:
ארץ כותים טהורה. ותני עלה בתוספתא דמקואות ריש פ''ז ארץ כותים וכו':
ומקוותיה טהורין. ולא מחזקינן להו בשאובים דמסתמא בהכשר נעשו:
ארץ ישראל טהורה. ואפי' ערי העמים שבתוכה שלא גזרו טומאה אלא בארץ העמים שבח''ל:
תמן תנינן. בריש פ''ח דמקואות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source